נעליים קונים מהר, וגרביים תמיד חסר.

על שחיקת סוליות הרגליים והגנה עליהן בריצות הכביש והשטח.

אחת הבעיות שנתקלתי בהן כאשר יצאתי עם בל לשטח, בעיקר בריצות של עשרה ק"מ ומעלה, היתה פגיעה חמורה בכריות כפות הרגליים שלה. ניתן היה לראות כיצד כף הרגל היתה מפתחת סוג של יובש ולבסוף קריעה של העור והגעה למצב שבו היה לוקח לה כמה ימים להתאושש, בימים האלו היא היתה מדדה והליכה לטיולים יומיומיים הפכה עבורה לסבל.  כאן היה ברור שחייבים למצוא פתרון הולם שיהיה ישים.

ניסיתי לשים אצבע מכוונת על הגורם העיקרי ובדקתי מתי ואיך היא נפצעת. בכל הריצות העירוניות, ע"ג אספלט, אנחנו קשורים אחד לשני ככה שהקצב מוכתב על-ידי והיא לא יכולה להשתולל עם ספרינטים ובלימות חזקות, ככה שבריצות הללו בל לא נפצעה כלל. בריצות השטח בסופי השבוע הייתי משחרר אותה לחופשי ואז היא היתה מתלהבת ומשתוללת בחצי השעה הראשונה, בצורה כזו שלהמשך הריצה היא כבר מגיעה עם כפות רגליים רגישות ולאחר שעה כבר הייתה מדממת. אם כך, "ריצות מהירות בשטח, פוצעות" זה מה שחשבתי.

באופן טבעי קישרתי את הבעיה לריצה בשטח ופעלתי בשני מישורים. הראשון היה מיתון הקצב בחצי השעה הראשונה של הריצה ע"י קשירתה של בל אלי. אחרי חצי שעה היא היתה מתלהבת פחות ואז משוחררת. החסרון של השיטה הזו הוא בהגבלה שישנה לשנינו בעצם היותנו קשורים אחד לשני. מסלולי השטח מחייבים "גמישות" וריצה עם רצועה בסינגל, בין עצים, מאוד בעייתית. המישור השני היה מציאת הגנה על רגליה של בל וזו באה בצורה של רכישת נעלי שטח עבורה. התגובות מסביב היו מאוד חלוקות אך אני ידעתי שאין לי מנוס מכך אם אני רוצה שהיא תשאר שלמה.

בל ונעלי השבת

קרוב משפחה שנסע לארה"ב הביא איתו את הנעל שהזמנתי. נעל של חברת Ruffwear מדגם Grip Trex שמיועדת בדיוק למשימה. הנעל הוכנסה לשימוש הדרגתי אך ורק בריצות השטח. למרבה ההפתעה, על-אף שסוליות כפות הרגליים לא נפגעו כלל, החלו פציעות חדשות להופיע. בעיקר פציעות שנבעו מחיכוך הנעל בעור בחלקה העליון של כף הרגל וקצת מסביב לשורש כף הרגל ופציעה נוספת שנבעה מכך שהנעל "ישבה" על האצבע החמישית (רגליים קדמיות) וגרמה לציפורן לפצוע את הרגל. שוב, נסיונות ובדיקות ולבסוף גיליתי שאת רוב הבעיות אפשר לפתור עם תחבושת אלסטית נדבקת לעצמה איתה הייתי מייצר מעין "גרב" צמודה,  ככה שחיכוך הנעל היה מתבצע ע"ג הגרב במקום על העור. הדבר, כאמור, פתר את רוב הבעיות למעט בעיית הציפורן. היה ברור שהפתרון לא מושלם וחייב להימצא פתרון אחר, טוב יותר.

באחד הערבים, יצאתי לריצה שגרתית עם בל ופוגש שכן שגם מגדל ויימרנר. הבחור זורק לי הערה ואומר לי שהריצה על הכביש גומרת לה את הרגליים. השבתי לו שדווקא הבעיה העיקרית היא בשטח ואז הוא אומר לי שכנראה ריצות אמצע השבוע הן אלו השוחקות ככה שלריצות סופ"ש בשטח היא מגיעה כבר כמעט פצועה והשטח רק מציף את הבעיה. לקחתי את הנושא לתשומת ליבי ועשיתי מעשה. את ריצות אמצע השבוע של בל הורדתי לחצי ובריצות השטח הארוכות היינו מתחילים עם נעליים ובהדרגה מסירים אותן. הדבר איפשר לעור להיבנות טוב יותר ככה שהצלחנו לגמוע 37 ק"מ, ללא נעליים ולסיים עם רגליים שלמות.

התארגנות ליציאה לשטח

היום, הנעליים נמצאות בשימוש בעיקר בריצות הכביש במטרה להגן על עור כפות הרגליים שיישמר קשוח ועמיד למשימות סוף השבוע בשטח. לשטח אנחנו יוצאים קשורים לעשר הדקות הראשונות ואז הרצועה יורדת ואנחנו רצים חופשיים ומאושרים.

ככל הנראה, פתרון נוסף ואולי אף העיקרי, טמון באילוף להליכה וריצה ב"רגלי" כבר משלביו הצעירים של הכלב. לצערי, בל נכנסה למשפחה רק בגיל 4 עם עבר של שהות ארוכה קשורה בגינה. בנוסף, ויימרנר הוא כלב עצמאי מאוד והוא אוהב להסתובב ולבדוק את הסביבה גם במרחק גדול מבעליו. ככה שכרגע הנושא הזה של אילוף נראה כמעט ושאינו ישים למקרה שלי, אך אבדוק את הנושא בקרוב.

לסיכום, הגורמים לשחיקה  מוגברת הם:

1. התלהבות יתר בתחילת הריצה מה שגורם להשתוללות, ריצה מחוץ לשביל וכדומה.

2. ריצה רבה ע"ג אספלט ו\או משטחים סלעיים, חדים או קוצניים.

פתרונות אפשריים:

1. קשירה ברצועה בתחילת הריצה עד שהכלב נרגע.

2. הקטנת זמן החשיפה לאספלט ע"י הורדת נפח ריצות הכביש או ע"י נעילת נעליים בריצות הללו.

3. בנייה הדרגתית של הסוליות.

במאמר מוסגר:
מסתבר שכלבי ציידים וכלבים בשירות כוחות ההצלה והבטחון ברחבי העולם, עושים שימוש בנעלים בסביבות קיצוניות כגון אדמה לוהטת, סביבה קוצנית מאוד ומקומות בהן ישנה סכנה לשלמות כף רגלו של בן הלוויה שלהם. אנחנו הרצים, צריכים לבחון את הנושא באופן אישי בהתאם לכלב ואופי הפעילות שלו. אני מניח שעוד אשוב ואתייחס לנושא בהמשך.

נ.ב.

לאחר שראיתי כי נעליים לכלב יכולות לסייע מחד, אך בשימוש ארוך ו"חזק" גם  לפצוע, התחלתי לחשוב על הכנה עצמית של נעל שתתאים יותר למבנה כף הרגל והתנועה של הכלב. הרעיון עדיין בשלבי בישול אצלי בראש ואני מקווה שיום יבוא ואחליט לפנות זמן להתעסקות בו